החלטה בתיק מ"ת 15943-11-13

1.                   לפניי בקשה למעצרו של המשיב עד תום ההליכים.

2.                   בד בבד עם הבקשה הוגש נגד המשיב, ונגד אחר (קטין), כתב אישום, אשר מייחס להם עבירה של פריצה לבניין שאינו דירה וגניבה בצוותא, וכן קשירת קשר לביצוע פשע.

3.                   לפי הנטען בכתב האישום, המשיב והקטין, ביחד עם אחר, התפרצו לחנות, בכך שהגיעו למקום כשהם מצוידים בכלי פריצה, כפפות וכיסוי לפנים. המשיב והאחרים שברו את הסורגים של החלון האחורי של החנות, פירקו את שלבי הזכוכיות מהחלון ונכנסו פנימה לתוך המעבדה. המשיב והאחרים גנבו ציוד שכולל 26 מכשירי "טאבלט" ו- 55 מכשירי טלפון נייד בשווי מוערך שבין 150,000 ש"ח ל- 200,000 ש"ח.

4.                   לטענת ב"כ הנאשם, אין בידי המאשימה ראיות לכאורה להוכחת האשמה, וממילא אין הצדקה למעצרו של המשיב עד תום ההליכים.

ראיות לכאורה

5.                   לאחר שעיינתי בתיק החקירה, סבורני כי יש בידי המאשימה ראיות לכאורה להוכחת האשמה, כפי שיפורט להלן:

                     א.                     זיהוי המשיב במצלמת האבטחה. עיון בתמונות שהופקו מתוך מצלמת האבטחה מעלה כי אכן קיים דמיון של ממש למשיב. חלק מן העדים שצפו בתמונות, זיהו את המשיב כמי שמופיע בהן (הודעת נתנאל גלם מיום 30.10.13; הודעת דוד גלאם מיום 31.10.13; הודעת אליס אוריאן מיום 31.10.13; מזכר שרשם רס"מ יניב צוייג מיום 3.11.13).

                      ב.                     הרכוש הגנוב, אשר נתפס בביתו של המשיב. הסבריו של המשיב לאופן שבו הגיע הרכוש לביתו מעוררים לכל הפחות תמיהות. הטענה שקיבל את הרכוש מאדם בשם "מאיר", ללא שום פרט מזהה, ללא דרך ליצירת קשר עמו וללא מספר טלפון, מעלה קשיים לא מעטים להגנה.

                      ג.                      טביעת אצבע של המשיב שנמצאה בזירת העבירה. אמנם, המשיב שעבד במקום היה בחנות עצמה בגדר בעל גישה חוקית. אך, נראה כי במקום שבו נמצאה טביעת האצבע, "מעל זכוכית רפרפרת חלון המעבדה", קרי: המקום שדרכו בוצעה ההתפרצות, יש כדי לחזק את ראיות המאשימה.

                      ד.                     למשיב היה מניע לביצוע ההתפרצות. המשיב פוטר מהעבודה במקום, ונותר סכסוך על אודות הפיטורין בינו לבין המתלונן (הודעת נתנאל גלאם מיום 30.10.13).

6.                   אמנם, בת זוגו של המשיב מוסרת גרסה אשר תומכת לכאורה בטיעוני ההגנה, ואולם לא שוכנעתי כי יש בגרסה זו כדי להחליש את עוצמת הראיות לכאורה. בפרט, כאשר בת זוגו של המשיב זיהתה בסרטון המצולם של האירוע את אחד המעורבים בפרשה, שהינו חבר של אחיו של המשיב (הודעת מעין עובד מיום 03.11.13).

7.                   בסיכומו של דבר, שוכנעתי כי יש בידי המאשימה ראיות לכאורה להוכחת האשמה.

8.                   בכל הנוגע לשווי הרכוש, סבורני כי יש להסתמך על עדות המתלונן. אף אם השווי נמוך במידת מה מגרסת המתלונן, עדיין מדובר ברכוש בעל שווי רב.

9.                   טענות ההגנה בנוגע למחדלי חקירה דינן להתברר בהליך העיקרי. יחד עם זאת, בשים לב לכך שההגנה מסרה במהלך הדיון מיום 19.11.13 הסבר בנוגע להימצאות טביעת האצבע (עמ' 7 לפרו', ש' 26-27), מן הראוי שהמשטרה תשקול ביצוע השלמת חקירה לשם בירור אמיתות הטענה.

עילת מעצר

10.               סבורני כי בהתאם להלכת רוסלן פרנקל (בש"פ 5431/98 פרנקל נ' מדינת ישראל (18.9.98)) קיימת עילת מעצר של מסוכנות, וזאת בשל מספר שיקולים:

• א. שווי הרכוש שנגנב בהתפרצות הינו משמעותי (לכל הפחות 150,000 ש"ח).
• ב. לביצוע קדם תכנון מוקדם, הצטיידות בכלי פריצה, כפפות וכיסוי פנים, וכן שימוש במידע מקדים, אשר לכאורה צבר המשיב בתקופת עבודתו במקום.
• ג. מדובר בביצוע בצוותא על-ידי שלושה, בשעת לילה, תוך תחכום ותעוזה.